רע"א 2479/23

תקציר

בית המשפט דחה בקשה למתן רשות ערעור על עיצום שהוטל על קמעונאי גדול. המבקשת טענה כי מאחר שמרבית ההפרות היו קשורות לחנויות של חברת הבת, היה מקום לחלק את הסנקציה בין שתי החברות. בית המשפט חלק על כך, והדגיש כי המבקשת, כבעלת השליטה, אחראית להבטחת קיום החוק בחברות הבנות שלה. על פי חוק המזון, בית המשפט הסביר כי קיימת מסך סטטוטורי שיש להסירו, מה שהופך את המבקשת לאחראית כ"קמעונאית-על". העיצום הכספי, שהוטל על המבקשת, נתפס כתוצאה מאי הבטחת ציות בחנויות שבשליטתה. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיקול הדעת שהופעל והדגיש כי מקרה זה אינו מעורר שאלות מעבר לאינטרסים של הצדדים, ולכן דחה את הבקשה ללא רשות ערעור. החלטה זו התקבלה על סמך הנסיבות הספציפיות ולא הצדיקה ערעור נוסף למניעת עוול.