ע"מ 45494-01-16

תקציר

פסק הדין דן בערעוריהם של שני בתי אבות, מעונות-יניב בע"מ ושותפות מרכז חיילים משוחררים, בנוגע לחובתם בתשלום היטל בגין העסקת עובדים זרים, ובפרט מסתננים, בענף הסיעוד המוסדי. הדיון נסוב סביב חוקיות העסקתם והאם הם זכאים לפטור מההיטל. בית המשפט מגיע למסקנה כי העסקת מסתננים בענף זה אינה יכולה להיחשב "חוקית", שכן היא מנוגדת להחלטות הממשלה ולנהלי רשות האוכלוסין וההגירה. על פי מדיניות הממשלה, היתרי העסקה לעובדים זרים בענף הסיעוד ניתנים רק אם העובד מתגורר עם המטופל. מאחר שמסתננים אינם יכולים לקבל היתרים כאלה, העסקתם נחשבת בלתי חוקית, ולכן המערערים אינם פטורים מתשלום ההיטל. בפסק הדין מודגש כי מדיניות אי-האכיפה של המדינה כלפי העסקת מסתננים אין משמעה שהעסקתם חוקית, מה גם שלמדינה מדיניות ברורה של אי מתן היתרי עבודה בענף הסיעוד המוסדי. בית המשפט מציין את הקשיים בענף הסיעוד אך מדגיש כי החלטת המדינה שלא לאפשר כניסת עובדים זרים לבתי אבות מוסדיים עומדת בעינה, ולכן העתירות לפטור מההיטל נדחות. פסק הדין נוגע גם בהשלכות הסדר המדינה בנוגע לנקודות זיכוי למסתננים, ומבהיר כי מדובר בפשרה המוגבלת לסוגיה זו ואינה משתרעת על הפטור מהיטל. לבסוף, בית המשפט מדגיש את החשיבות של אי מתן עדיפות להעסקת מסתננים, תוך עקיפת הפיקוח והחובות הכרוכות בהעסקת עובדים זרים, במיוחד בענפים רגישים כמו קשישים וטיפול בנכות. נוכח השאלות המהותיות שהועלו, בית המשפט מכריע כי כל מערער יישא בהוצאות בסך 20,000 ₪.