בע"מ 1805/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור במה שנראה כסכסוך כספי ארוך שנים בין בני זוג לשעבר. המבקשים והמשיבים התגרשו לפני שנים וחתמו על הסכם גירושין המתווה תשלומים כספיים שהמבקש היה חייב לספק למשיב. התשלומים המדוברים היו אמורים להתבצע מדי חודש ועם פרישתו של המבקש. הסוגיה שעמדה בפני בית המשפט הייתה לגבי אי תשלומים ואיחור בתשלומים של סכומים אלה. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו קבע במקור כי העניין יטופל בצורה הטובה ביותר על ידי לשכת ההוצאה לפועל וקבע תקדים לפיו נטל ההוכחה מוטל על המשיב. לשכת ההוצאה לפועל הורתה על ביצוע חלק מהתשלומים אך דחתה את האחרים, החלטה שאושרה על ידי בית משפט השלום. המשיב ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר קיבל את בקשתם, תוך שהוא מטיל את נטל ההוכחה על המבקש ופוסק לטובת המשיב. לאחר מכן ערער המבקש על פסק דין זה, בטענה שהוא חרג מהליכי הערעור ושיבש ממצאים עובדתיים. בית המשפט, במקרה זה, החליט לדחות את הבקשה בקובעו כי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש, והנסיבות אינן מצדיקות התערבות נדירה של ערעור על גלגול רביעי. פסק דין זה אישר את הפסיקה הקודמת וקבע כי אי התשלום של המבקש יצר עילה מוצדקת לתביעה משפטית.