עמ"ש 11333-06-18

תקציר

פסק הדין דן בתביעתו של המערער כנגד עיזבון אשתו המנוחה, בנוגע לחלקת אדמה הרשומה על שמה. המערער טען כי הקרקע נרכשה בנאמנות וכי הוא היה הנהנה בנאמנות זו, או לחילופין, כי הייתה כוונה ספציפית לחלוק בנכס. בית המשפט פירט את ההיסטוריה הענפה של התיק, לרבות פסקי דין קודמים בנושא, וציין את הקושי להוכיח טענות אלה בשל חלוף הזמן, היעדר הסכמים בכתב וצוואתו של המנוח, אשר הוציאה את המערער מכל רכוש. פסק הדין הדגיש את הצורך בקביעה עובדתית במקרים כאלה ואת התערבותה המוגבלת של ערכאת הערעור. השופט הגיע למסקנה כי טענותיו של המערער אינן משכנעות וכי הוא לא עמד בדרישות להוכחת טענותיו. לפיכך, הערעור נדחה, והמערער חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים. ההחלטה התקבלה פה אחד, כאשר סגני השופטים ישעיהו שנלר וקובי ורדי, והשופטת עינת רביד הסכימו ביניהם.