בש"א 1947/03

תקציר

ניתוח משפטי זה מתמקד בהחלטת בית המשפט בעניין בקשת המבקשת לבטל פסק דין שניתן בהיעדרה, ובבקשתה להארכת מועד להגשת בקשת ביטול זו. הניתוח יעמיק בעקרונות המשפטיים המסדירים פסקי דין ברירת מחדל, הארכות זמן ונטל ההוכחה בנסיבות כאלה. **I. ניתוח הבקשה להארכת מועד** * **עיקרון משפטי:** שיקול דעתו של בית המשפט בהארכת מועדים הוא היבט מהותי של המשפט הפרוצדורלי. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (כאמור בטקסט) מבחינה בין מועדים שקבע בית המשפט לבין מועדים שנקבעו בחקיקה. בעוד שמועדים שנקבעו על ידי בית המשפט כפופים לשיקול דעתו המוחלט של בית המשפט, ניתן להאריך מועדים שנקבעו בחקיקה רק מ"סיבות מיוחדות" שיש לרשום אותן. * **בקשה לעובדות:** במקרה זה, המבקש ביקש ארכה של קרוב לארבע שנים להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 29.11.1999. פסק הדין נמסר רשמית לעורך דינה ב-13 במרץ 2000. המועד הקבוע בחוק להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בפניו הוא 30 יום, בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בקשת המבקש, אם כן, נכנסה לקטגוריה של שיהוי משמעותי מעבר לתקופה שנקבעה. * **חידוש משפטי/הערה:** בית המשפט הדגיש כי כישלון של עורך דין לפעול מיוחס לבעל הדין. ניסיונה של המבקשת לייחס את כישלונותיה אך ורק לעורך דינה לא הועיל. בית המשפט לא מצא כל עילה, שלא לדבר על "טעמים מיוחדים", המצדיקים את ההארכה המבוקשת. היעדר כל הסבר משכנע למחדליו של המבקש היה גורם קריטי בדחיית הבקשה. **השני. ניתוח הבקשה לביטול פסק הדין** * **עיקרון משפטי:** ביטול פסק דין שניתן שלא בפניו הוא עניין של שיקול דעת שיפוטי, הנבחן בדרך כלל בשתי עדשות: סיבת המחדל וסיכויי ההצלחה של המבקש לבטלו. טענה זו נתמכת בפסיקה מבוססת כגון ע"א 520/83 יוסף פרונסינובסקי ואח' נ' שירסון כלל בית השקעות בע"מ, פ"ד לז (4) 485*. * **יישום לעובדות - סיבת ברירת המחדל:** * המבקש הפגין דפוס של היעדרות מתמשכת והתעלמות מהליכים והתחייבויות של בית המשפט. זה כלל החמצה לא רק של הדיון שבו ניתן פסק הדין, אלא גם של דיון קודם שבו נכח פקיד ארכיון המדינה. * באופן מכריע, עורך הדין של המבקש הצהיר בעבר שאם חוות דעת של גרפולוג לא תוגש עד המועד המוארך, המבקש יסכים לפסק דין כמבוקש. הצהרה זו, יחד עם אי הופעה בדיון הסופי והגשת חוות הדעת, סיפקו בסיס איתן לפסק הדין. * בית המשפט לא מצא הסבר סביר או אפילו שטחי להשמטות חוזרות ונשנות אלה. כישלונה של המבקשת לספק הסבר למעשיו של עורך דינה נחשב לכישלון מצידה. * **יישום לעובדות - סיכויי הצלחה:** * ההגנה היחידה של המבקש הייתה הכחשה לחתימה על ייפוי הכוח המדובר. עם זאת, דחייה זו נחלשה על ידי החזקה שנקבעה בסעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976. סעיף זה קובע כי אישור חתימה של נוטריון מהווה ראיה מספקת לאותה חתימה. * בית המשפט ציין כי השיטה הנכונה לערער על הנחה כזו תהיה באמצעות עדות מומחה, במיוחד ניתוח טביעות אצבע. עורך הדין של המבקש הצביע על כוונה להמשיך בכך, אך לא עשה זאת למרות הזדמנויות מרובות. * המבקשת לא פירטה כיצד בכוונתה לסתור את הראיות עליהן התבסס פסק הדין, ובמיוחד את האישור הנוטריוני. היעדר תוכנית קונקרטית לסתור את החזקה היה כשל משמעותי בבקשתה. * **חידוש משפטי/התבוננות משפטית:** * בית המשפט חיזק את העיקרון לפיו בעל דין כבול למעשיו ולמחדליו של עורך הדין שמונה לו. זהו היבט מרכזי בייצוג משפטי, המונע מהצדדים לברוח מההשלכות של התנהלות היועץ המשפטי שבחרו. * פסק הדין מדגיש את חשיבותם של אישורים נוטריוניים כראיה חזקה על פי חוק הנוטריונים. התגברות על ראיות כאלה דורשת יותר מסתם טענה של הכחשה; זה מחייב צעדים יזומים כדי לערער על התוקף המשוער, כגון חוות דעת מומחים. * בית המשפט הדגיש כי בבקשה לביטול פסק דין ברירת מחדל, על המבקש מוטל הנטל להוכיח לא רק סיבה תקפה להיעדרותו, אלא גם סיכוי מוכח להצלחה לגופו של עניין, כולל אסטרטגיה ברורה לערער על הראיות הקיימות. אי עמידתה של המבקשת באחד מהקריטריונים הללו הובילה לדחיית בקשתה. **השלישי. מסקנה** החלטת בית המשפט מדגימה הקפדה על כללים ועקרונות פרוצדורליים. בקשתו של המבקש להארכת מועד נדחתה בשל היעדר כל הצדקה, ובפרט "טעמים מיוחדים". בהמשך נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין משני טעמים עקרוניים: אי מתן הסבר סביר למחדליה של המבקשת וחוסר יכולתה להוכיח סיכוי ממשי להצלחה לגופו של עניין, במיוחד לאור האישור הנוטריוני ואי עיסוקה בניתוח המומחה הנדרש. נימוקי בית המשפט מדגישים את חשיבות החריצות, האחריות והמשקל המשפטי שניתן לפעולות נוטריוניות.