ס"ע 25103-06-11

תקציר

חמישה נהגי הסעות המועסקים על ידי חברה פרטית הגישו תביעה בגין שכר שלא שולם וגמול שעות נוספות, בטענה כי הסכם העסקתם לא כובד על ידי הנתבעת. לטענתם, הם נדרשו לעבוד שעות נוספות מעבר ל"שעות המסגר" המוסכמות, ולא תוגמלו בהתאם. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי התובעים קיבלו על עצמם את תנאי העסקתם ותוגמלו בנדיבות על עבודתם. יתר על כן, הנתבעת טענה כי לתובעים היו הפסקות רבות במהלך "שעות המסגרות", והם לא עבדו באופן קבוע בתקופה זו. בית המשפט שמע עדויות משני הצדדים ובחן את הראיות שהוגשו. נקבע כי אמנם היו לתובעים שעות עבודה בפועל וחובות נהיגה במסגרת שעות המסגר, אך היו להם גם הפסקות ארוכות בהן היו חופשיים לבצע פעולות אישיות ולא היו כל הזמן בעבודה. לפיכך, קבע בית המשפט כי התובעים אינם זכאים לתוספת שכר או גמול שעות נוספות מעבר למה שכבר קיבלו. בנוסף, בית הדין מצא כי שינוי במבנה השכר, שחל בשנת 2009, הוסכם על התובעים, ולפיכך נדחתה גם תביעתם להפחתת שכר לאחר שנת 2009. בסופו של דבר נדחתה תביעת התובעים במלואה, והם חויבו לשלם לנתבע 10,000 ₪ הוצאות משפט. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין תוך 30 יום מקבלתו.