ע"פ 297/11

תקציר

בבואו לבחון את הערעור על הרשעתו וגזר דינו של המערער, קיבל בית המשפט את הערעור בחלקו, ובפרט לגבי סעיף אחד של ניסיון חטיפה לשם סחיטה. בית המשפט מצא, לאחר בחינה מעמיקה של הראיות והטענות, כי לא הוכח מעבר לספק סביר כי המערער ביצע ניסיון חטיפה שני כמתואר בכתב האישום. החלטה זו נבעה מחוסר עקביות ומהיעדר ראיות מאששות התומכות בטענת ניסיון שני, ובמיוחד בדבריהם של עדים כמו שאדי וחוסיין, שלא תאמו את פסק הדין הקודם של בית המשפט. הודאתו של המערער הודאתה כבלתי מהימנה מול עדויות אחרות. משכך, זוכה המערער מאשמה זו, דבר המצדיק קיצור עונשו בשנה אחת. הגם שהערעור הטיל ספק בממצאים עובדתיים אחרים, ובפרט באשר למצבו הנפשי של המערער במהלך ניסיון החטיפה ולזכאותו לפטור מחמת חרטה, אישר בית המשפט ממצאים אלה. בית המשפט קבע, כי מעשיו של המערער עולים כדי ניסיון, הנתמך בפעולות הכנה מהותיות שנכנסו לתחום ההוצאה לפועל. יתר על כן, בית המשפט לא מצא בסיס לשנות את הפסיקה הקיימת בדבר סוג החרטה ודחה את טענת המערער לפטור המבוסס על חרטה. בגזר הדין נטען בערעור להפחתה המבוססת על אחידות עם נאשמים שותפים ונורמות ענישה רחבות יותר. עם זאת, בית המשפט לא מצא חריגה משמעותית מאמות המידה המתאימות לענישה או קווי דמיון מספיקים למקרים של נאשמים שותפים כדי להצדיק הפחתה כזו, מלבד התאמת העונש כתוצאה מזיכוי של אישום אחד. לפיכך, בהחלטה הסופית הופחת עונשו של המערער לתשע שנות מאסר. ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים.