פל"א 726-06-21

תקציר

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות תנועה, ביניהן נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון וביטוח, שימוש בטלפון בזמן נהיגה ואי חגירת חגורת בטיחות. הוא הגיע להסדר טיעון עם התביעה, והודה באישומים בתמורה לעונשים מוסכמים. עם זאת, בדיון בגזר הדין ביקש הנאשם לחזור בו מהודאתו, בנימוק של לחץ מצד משפחתו, הסדר טיעון חפוז וחוסר הבנה של ההשלכות. בית המשפט, בהפעילו את סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי, דחה את הבקשה, שכן הנאשם לא סיפק טעמים מיוחדים לחזור בו מהודאתו. השופט קבע כי הודאתו של הנאשם הייתה מרצון וכי הוא היה מיוצג על ידי עורך דין. גם טענות הנאשם נגד עורך דינו הקודם נדחו מחוסר ראיות ומשום שעורך הדין הנוכחי לא הגיש ערעור קודם בנושא. יתר על כן, בית המשפט לא מצא טעם בטענת החפות ביחס לאישום הפסילה, שכן הראיות הצביעו על כך שהנאשם ידע על פסילתו. השופט הגיע למסקנה כי המניע של הנאשם לחזור בו מהודאתו לא היה להוכיח את חפותו אלא משום שהעונשים המוסכמים נראו פחות נוחים. לפיכך, בקשת הפסילה נדחתה, והטיעונים לעונש נקבעו למועד מאוחר יותר. ההחלטה הועברה לשני הצדדים.