ת"פ 40215/05

תקציר

הנאשם הואשם בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה ברכב ותקיפה. האירועים אירעו ביום 13.7.05, כאשר הנאשם יידה אבן לעבר שמשתו הקדמית של נהג מונית פלסטיני בצומת תפוח וניפץ אותה. בהמשך אותו יום בעט הנאשם ברגלו של המתלונן בתחנת המשטרה באריאל. הנאשם טען כי אדם שנראה בדיוק כמוהו זרק את האבן, מה שהוביל לטעות בזיהוי, וכי התקיפה בתחנה לא הייתה מכוונת. עדי התביעה כללו את המתלונן, שזיהה את הנאשם כזודה אבנים, ושני עדים נוספים שאיששו את גרסתו של המתלונן. ההגנה טענה כי התנהלות התביעה בתיק אינה תקינה, במיוחד כשמדובר בעד בשם מג"ד כהנא, שעדותו מעולם לא הוצגה, בטענה שמנעה מהנאשם לראיין אותו. עם זאת, השופט מצא את הסברה של התביעה כי העד מעולם לא נחקר כמניח את הדעת, וכי גם הנאשם לא ניסה לראיין אותו. השופט מצא את עדותה של המתלוננת אמינה ומפורטת, ותמך בטענת התביעה כי הנאשם הוא מיידי האבנים. השופט קיבל גם את גרסתה של המתלוננת על התקיפה בתחנת המשטרה, וקבע כי הסברו של הנאשם למפגש מקרי אינו מתקבל על הדעת. בסופו של דבר, השופט הרשיע את הנאשם בכל האישומים.