תפ"מ 46528-12-23

תקציר

במקרה זה, התובעת הגישה תביעה להשבת החזקה בדירה על בסיס הסכם מכר שהעניק לה זכויות בנכס. למרות טענות הנתבעת כי היא לא הייתה צד למכירה וכי היה לה הסכם שכירות עם הבעלים הקודם, אלעד ורדי, מצא בית המשפט כי העברת הזכויות במקרקעין העבירה גם את חובות השכירות לתובע. זכויותיה של התובעת נתמכו בסעיף 16 לחוק המקרקעין, המאפשר לה לדרוש מסירת הקרקע ממחזיק שלא כדין. למרות שהתובעת הייתה מוכנה לפתור את הבעיה על ידי החלפת שיקים על שמה של ורדי בשיקים לטובתה, הנתבע סירב ועמד על כך שיש להסדיר את העניין עם ורדי, למרות המחאת הזכויות שלו לתובע. בית המשפט קבע כי סירוב זה נובע מחוסר תום לב. על פי חוק השכירות וההלוואות, זכותו של משכיר לעבור יכולה להתקיים ללא הסכמת השוכר, והתובעת הפכה למעשה למשכירה על פי חוזה השכירות, מה שחייב את הנתבע לשלם לה דמי שכירות. אי תשלום דמי השכירות על ידי הנתבעת מנובמבר 2023 ואילך היווה הפרה של תנאי השכירות, אשר ראו בכל עיכוב מעבר לשבעה ימים הפרה יסודית, שהובילה לביטול חוזה השכירות על ידי התובעת כדין. מהראיות עולה כי התובע ניסה להיענות לנתבע, למרות שנקרא למילואים, על ידי שליחת שליח להחליף את השיקים, דבר שהנתבע דחה. משכך, הורה בית המשפט לנתבעת לפנות את הנכס בתוך 30 יום ופסק לתובעת הוצאות משפט, תוך הדגשת הפרותיה של הנתבעת כהפרה יסודית של הסכם השכירות, ובכך מצדיקות את ביטולו והעברת החזקה בו לתובע.