ע"א 3012/19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שסירב לפסול את עצמו מתיק הנוגע לביטול הסכם מכר דירה משנת 2012. המערערים ביקשו לבטל את ההסכם בטענה כי תנאי ההשעיה לא קוימו, ותמורת המכירה לא שולמה, דבר המצביע על הפרה יסודית. לאורך כל ההליך הראשוני הביע בית המשפט ספקנות ביחס לטענות אלה, הדגיש סתירות בעדויות המערערים, ודחה ניסיונות לבטל את ההסכם. לאחר מכן עתרו המערערים לפסילת השופט, בטענה כי השופט גיבש דעה לגופו של עניין ללא ראיות עובדתיות מלאות והתעלם מנסיבות אישיות מקלות, לרבות אי שליטתם בשפה העברית והסתמכותם על בנם – שהסתבך בתיק פשיטת רגל קשור. בית המשפט דחה בקשת פסילה זו, בקובעו כי שופט המביע דעה מקדמית במהלך קדם המשפט אינו מצביע מטבעו על משוא פנים או עילה לפסילה. למרות הליכים אלה, ביקשו המערערים לתקן את טענותיהם ולצרף נתבעים, אך גם טענה זו נדחתה, מה שחיזק את אמונתם כי בית המשפט הגיע להחלטה מקדמית קדומה. עם זאת, בערעור נקבע כי דעותיו הנחרצות של בית המשפט המחוזי במהלך קדם המשפט – ובפרט הערות בדבר אמיתות המערערים – מצביעות על היעדר משוא פנים פוטנציאלי. נקבע כי הבעת דעה נחרצת לפני שמיעת ראיות הפרה של זהירות שיפוטית וסטנדרטים של ניטרליות. כתוצאה מכך, הערעור התקבל, וחייב להעביר את התיק להרכב שיפוטי אחר כדי להבטיח שיפוט ללא משוא פנים. לא נפסקו הוצאות לטובת מי מהצדדים.