ב"ל 1041/99

תקציר

המערערת, ילידת 1968, פנתה למוסד לביטוח לאומי (המשיב) לקבלת קצבת נכות לאחר שסבלה מסוכרת תלוית אינסולין. פקיד התביעות של המשיב דחה את בקשת המערער וקבע כי הוא לא איבד את כושר ההשתכרות שלו. בעקבות ערר לוועדת הערר של המשיבה אושרה ההחלטה. לאחר מכן פנה המערער לבית הדין לעבודה וטען כי החלטת הוועדה הייתה שטחית, והוועדה התעלמה מליקויי הראייה שלו ומחומרת מצבו האורתופדי. בית המשפט מצא כי הוועדה אכן שגתה בכך שלא התייחסה לטענות המערער וכי נפגעה זכותו לערער על החלטת פקיד התביעות בנוגע להיבטים האורתופדיים של מוגבלותו. משכך, קיבל בית המשפט את הערעור, ביטל את החלטות הוועדה ופקיד התביעות, והורה להחזיר את עניינו של המערער לפקיד תביעות אחר לעיון חוזר על בסיס דרגת הנכות הרפואית הנכונה. עוד המליץ בית המשפט להכין חוות דעת חדשה על ידי קצין שיקום, לרבות דיון בנכות האורתופדית של המערער. בנוסף, נדרש המשיב לשלם את הוצאות המשפט של המערערת ופקיד התביעות החדש הונחה שלא להיות כבול להחלטות קודמות. לשני הצדדים ניתנה הזכות לבקש רשות ערעור מבית הדין הארצי לעבודה.