ע"פ 172/88

תקציר

הרשעתו של המערער על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים אושרה על ידי בית המשפט העליון, אשר הרשיע אותו בסיוע לאויב בעת מלחמה לפי סעיף 99 לחוק העונשין, מסירת מידע סודי בכוונה לפגוע בביטחון המדינה לפי סעיף 113(ב) ואיסוף מידע סודי בכוונה לפגוע בביטחון המדינה לפי סעיף 113(ג). בית המשפט אישר עונש של 18 שנות מאסר. הדיון המרכזי התמקד בקביעת כוונתו הפלילית של המערער, תוך הבחנה בין "כוונה" לבין "מניע". בית המשפט קבע כי מודעות לתוצאה המסתברת יכולה להיות שקולה לכוונה. מחומר הראיות עולה כי המערער מסר ביודעין מידע רגיש שיש בו כדי לסייע לאויב, חרף טענות לפיהן הפרסום היה אידיאולוגי או דגל בזכות הציבור לדעת. בית המשפט ציין כי מעשיו של המערער חרגו מעבר לוויכוח פוליטי והגנה על ביטוי, שכן הוא פעל מתוך מודעות לכך שגילוייו עשויים להועיל למדינות אויב. ההחלטה הדגישה את חשיבותו של ביטחון המדינה, והבהירה כי כוונה אינה מחייבת בהכרח רצון ישיר להשיג את התוצאה, אלא ניתן להסיק אותה מתוך מודעות לתוצאות הצפויות. פרסום המידע הסודי על ידי המערער נחשב להפרת ביטחון חמורה, הפוגעת בביטחון המדינה ומצדיקה ענישה, ומוכיחה כי תום לב או מניע פוליטי אינם מגינים על אדם מפני אחריות משפטית.