ע"מ 32858-02-12

תקציר

פסק דינו של בית המשפט היה לטובת טענת ההתיישנות של המערערת. המשיב לא הוציא דו"ח שומה בתוך שלוש השנים המפורטות בפקודת מס הכנסה לאחר שהמערער הגיש את הדו"ח לשנת 2006 בשנת 2007. בעוד המשיב טען כי הדו"ח נשלח בדואר רשום ביום 29.12.10, בתוך המועד הקבוע בחוק, טען המערער כי קיבל את הדו"ח רק ביום 13.1.11. בית המשפט מצא כי ראיותיו של המערער, שכללו תעודה ממוחשבת מאתר דואר ישראל, היו מהימנות יותר ממסמכי המשיב. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת המשיב כי בא כוח המערערת ראה סימולציה של השומה במהלך הדיונים, ולא מצא כל ראיה לכך בפרוטוקול הדיון. עוד הדגישה השופטת כי חישוב המס לתשלום אינו פשוט כפי שטען המשיב. מאחר שהמערער נשא בנטל ההוכחה והצליח להוכיח כי השומה הועברה אליו לאחר המועד האחרון, טענת ההתיישנות נדחתה. השופט מתח ביקורת על גישתו של המשיב ברגע האחרון למתן צווים וקבע כי הערעור התקבל, מה שהופך את הדיון בשיעור המס למיותר. המשיב חויב לשלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪, צמודים למדד ונושאים ריבית משפטית ממועד ההודעה.