עמ"ש 4652-02-21

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש בעל הון, המשיב, נגד חתנו, המערער, בעקבות סכסוך על סכום כסף גדול. המשיב הפריש כספים לכל אחד מארבעת ילדיו, לרבות המערער שנשא לאישה את בתו בשנת 1992. הכספים הופקדו בחשבונות שבשליטת המשיב ונוהלו על ידי בנו הבכור של המשיב. המערער ואשתו, בתו של המשיב, ביקשו וקיבלו ניהול של הכספים שהוקצו להם. בהמשך ביקשו בני הזוג כי הכספים יועברו להשקעות על שם המערערת בלבד, דבר שגם המשיב אישר, שכן המערערת החזיקה באזרחות האמריקאית היחידה הנדרשת לסוג ההשקעה שביקשו. המחלוקת התעוררה כאשר המערער ואשתו התגרשו, והמערער טען כי הכספים שהועברו אליו הינם מתנה אישית של המשיב, ולפיכך שלו בלבד. המשיב, שהגיש את התביעה, טען כי הכספים מעולם לא נועדו לשמש מתנה אישית למערער, אלא נוהלו על ידו בנאמנות עבור בתו ומשפחתה. המשיב ביקש כי בית המשפט יורה למערער להשיב את מלוא הסכום שהועבר אליו, אותו הוציא המערער בחלקו בענייניו האישיים, וכן לכסות את שכר הטרחה. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק לטובת המשיב, קיבל את טענתו כי הכספים הוחזקו בנאמנות, והורה למערערת להשיב את מלוא הסכום הנתבע, וכן את שכר טרחת עורך הדין. שני הצדדים ערערו על פסק הדין במספר נקודות, ובראשן האם הכספים היוו מתנה או הוחזקו בנאמנות, ולפיכך למי יש זכות לתבוע את יתרת הכספים. המשיב ערער גם על הסכום שחויב לשלם, וביקש לעדכנו כך שישקף את מלוא הסכום שמשך המערער, כפי שיקבע בית משפט קמא. המערערת ביקשה להפחית את שכר הטרחה שנגבה. השופטת צילה צפת דחתה את ערעור המערערת (רע"א 4652-02-21), וקיבלה את ערעור המשיב (רע"א 7347-02-2), והורתה למערערת לשלם את מלוא הסכום שנמשך, 59 מיליון ש"ח, בתוספת ריבית, כפי שנקבע בתביעה המקורית. השופט קיבל גם את הערעור בעניין שכר הטרחה (תמ"ש 12730-04-21) בחלקו, והפחית את הסכום שנפסק למשיב למיליון ₪, בנוסף להוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא. השופטים נפתלי שילה ועינת רביד חלקו על פסק דינה של השופטת צפת, והיו מקבלים את ערעור המערערת כולו, תוך הכרה בכספים כמתנה לשני בני הזוג, ולפיכך מורים למערערת להחזיר רק את סכום המינוס, ללא ריבית או עמלות.