ע"פ 471/88

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי במתן שוחד לעובד עירייה, רפי ברנר, שהיה אחראי על ארגון הסעות התלמידים וניהול הניקיון בבתי הספר ובגני הילדים של עיריית הרצליה. הערעור מערער על הרשעה זו. בית המשפט העליון דחה את הערעור. התביעה טענה כי השוחד ניתן בשתי צורות: תשלומים במזומן בטווח שבין 3,000 ₪ ל-10,000 ₪ ומניות בחברת ניקיון שהקים המערער, "יער אחזקת חשמל ובניין בע"מ". המניות נרשמו על שם אשתו של ברנר, וברנר קיבל אחוזים מרווחי החברה. בית המשפט דחה את טענות המערערת כי עדותו של ברנר אינה עקבית וכי ברנר לא יכול היה לסייע לחברה מאחר שלא היה חבר בוועדות המכרזים או המחירים של העירייה. נפסק כי בית משפט קמא האמין באופן סביר לעדותו של ברנר, ודי היה בה כדי להרשיע את המערער גם אם מדובר בעדותו של שותף. זאת ועוד, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מערכת היחסים בין המערער לבין ברנר היוותה טובת הנאה לעובד ציבור, והדגיש כי מתנת המניות, גם אם צנועה, ניתנה בידיעה על תכליתה ובכך היוותה שוחד. בית המשפט תמך בפרשנות זו בהתבסס על פסיקות קודמות. תפקידו של ברנר באישור ובדיקת חשבונות, יחד עם אחזקותיו בחברה, הוכיחו ניגוד עניינים. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי בירר את חוקיות מעורבותו של ברנר בחברה ונמסר לו כי הדבר מותר. בית המשפט קבע כי מודעותו של המערער לאי תקינות מעשיו מונעת ממנו להסתמך על הייעוץ המשפטי שלטענתו קיבל. השופט א' חלימה, השופט י' מלץ והשופטת ט' אור דחו פה אחד את הערעור, ואישרו את הרשעתו של בית המשפט המחוזי וגזרו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי.