ב"ש 2347/06

תקציר

המבקש, שהואשם בניסיון לרצוח את אשתו, ביקש לבחון מחדש את החלטת בית המשפט להחזיקו במעצר עד תום משפטו. הבקשה התבססה על שתי טענות עיקריות: שחיקת התשתית הראייתית וחלוף הזמן שחלף מאז החלטת המעצר. השופטת בחנה בקפידה את טענות המבקש ולא מצאה בהן כל בסיס. עדותה המרכזית של המתלוננת, שעמדה בבסיס הראיות, נותרה בעינה, ויתר העדויות שנשמעו בבית המשפט לא הפחיתו ממשקלה. זאת ועוד, חלוף הזמן לא שינה את עילות מעצרו של המבקש או את היעדר חלופות למעצרו. השופט הדגיש כי ביקורת על קצב המשפט ועל האופן שבו התנהל מצויה בסמכותו הבלעדית של בית המשפט העליון. מאז הוצא צו המעצר לא חלו שינויים בנסיבות המצדיקות את שחרורו של המבקש. לפיכך, הבקשה לעיון חוזר נדחתה. החלטה זו התקבלה מתוך הבנה כי המשפט צפוי לחרוג מתשעת חודשי המעצר הקבועים בחוק, תוך הדגשה כי אינטרס חירותו של המבקש גובר על הצורך להגן על שלום הציבור ועל זכויות הנאשם.