עב"ל 48605-02-15

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעת פגיעה בעבודה הקשורה לאוטם שריר הלב (הידוע בכינויו התקף לב). על פי החוק, על מנת שאירוע כזה יוכר כפגיעה בעבודה, יש להוכיח אירוע חריג בעבודה שקדם להתקף הלב. התובעת, שהיא אלמנתו של המנוח, טענה כי ההודעה על זכייה בפרס הסניף המצטיין הארצי של המרפאה בה עבד בעלה, הייתה אירוע כה חריג. השופטים קבעו כי אין ראיות התומכות בטענה כי מדובר באירוע חריג המהווה פגיעה בעבודה כהגדרתה בחוק. בעדותו של מנהל המרפאה, שהודיע למנוחה על הענקת הפרס, נכתב כי המנוחה לא הראתה סימני התרגשות או רוגז בעקבות ההודעה וכי תגובתה הייתה שגרתית. השופטים מצאו את עדותה עקבית ואמינה ולכן דחו את הערעור. משמעות הדבר היא כי פסק הדין הקודם, שגם הוא דחה את התביעה, עומד בעינו. עוד קבעו השופטים כי אין צורך במינוי מומחה רפואי כדי לבסס קשר סיבתי בין האירוע לבין התקף הלב, שכן דרישת הסף של אירוע חריג לא התקיימה. הערעור נדחה ללא צו להוצאות, וההחלטה התקבלה פה אחד.