ע"ע 1591/04

תקציר

הערעור הוא על סיווג הגמול עבור הכנה לבגרות כתוספת שכר כללית מוכרת, שתזכה מורים שפרשו לגמלאות להתחשב בו בפנסיה. המחלוקת נסובה סביב פרשנות ההוראות הרלוונטיות בתקנות המבטחים, ובפרט הגדרת תוספת שכר כללית מוכרת והאם הגמול המדובר נופל תחת אחת משלוש הקטגוריות המפורטות בתקנות. התקנות מבחינות בין תוספות שכר כלליות ואישיות, ובין תוספות שכר כלליות, העלאות מוכרות ולא מוכרות. תוספות שכר כלליות מוכרות מאופיינות בכללותן ובקביעותן, המשולמות על פי הסכם קיבוצי כללי החל על כלל העובדים במשק. מסקנת בית הדין היא כי הגמול עבור הכנה לבגרות אינו תוספת שכר כללית מוכרת משום שלא שולם על פי הסכם קיבוצי כללי החל על כלל העובדים במשק אלא על פי הסכם קיבוצי פלורליסטי. יתר על כן, תשלום גמול זה לא היה קבוע או רציף, והיה מותנה ברצון המורה ובנכונות בית הספר. סיווגה כתוספת שכר כללית מוכרת תיצור אפליה בין מורים שפרשו בערך באותו זמן אך היו להם משכי שירות שונים ולכן תקופות שונות של תשלום שכר. בית הדין קובע כי יש לראות בגמול תוספת שכר כללית בלתי מוכרת, המוגדרת כתוספות שכר חריגות. סיווג זה נתמך גם בכך שהתשלומים בגין גמול זה לא בוצעו באופן עקבי. לבסוף, בית המשפט דוחה את הטענה לגזור גמול שווה עבור חינוך, שכן טיבו של גמול זה אינו ברור. משכך, ערעור המדינה מתקבל, והתגמול הנוסף עבור הכנה לבגרות לא ייחשב כתוספת שכר כללית מוכרת לצורך קביעת תשלומי הפנסיה למורים הפורשים.