ע"ע 43026-08-11

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על חישוב שכר הפנסיה של שני משיבים המבוטחים בחברה המבקשת, מבטחים. המשיבים, שפרשו לגמלאות בשנים 2003 ו-2006 בהתאמה, ביקשו כי שכרם הקובע לפנסיה יחושב בהתאם לתקנות מבטחים שהיו בתוקף בעת פרישתם, דבר שיזכה אותם בפנסיה גבוהה יותר. בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק תחילה לטובת המשיבים, והוביל את מבטחים לערער על ההחלטה ולבקש עיכוב ביצוע. בתוך כך, התנגדו המשיבים לבקשה ואף הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לעכב באופן חלקי בלבד את ביצוע פסק דינו. בית המשפט העליון, בבואו לדון בבקשות אלה, התמקד באמות המידה לעיכוב ביצוע פסק דין, בהתחשב בסיכויי ההצלחה בערעור ובקושי הפוטנציאלי הנובע מביצוע מיידי. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת בית הדין האזורי יצרה איזון סביר בין האינטרסים של שני הצדדים. נמצא כי מאבקם המשפטי הממושך של המשיבים ונסיבותיהם הנוכחיות גוברים על המצוקה הפוטנציאלית למבטחים, מה גם שהחברה משלמת את הפנסיה של המשיבים מדי חודש ויכולה להשיב תשלומי יתר אם ערעורה יתקבל. בנוסף, בית המשפט העליון ציין כי מבטחים לא הביאו כל ראיה למצוקה כלכלית פוטנציאלית אם פסק הדין לא יוותר על כנו. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את בקשת מבטחים לעיכוב ביצוע ואת בקשת המשיבים למתן רשות ערעור, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. ההחלטה אישרה את זכותם של המשיבים לחישוב הפנסיה שלהם בהתאם לתקנות הקיימות בעת פרישתם והורתה למבטחים לשלם להם את ההפרשים הנובעים מכך, בצירוף הפרשי הריבית וההצמדה הנלווים. הוצאות הבקשה נפסקו גם נגד מבטחים.