עת"מ 8784/08

תקציר

עניינו נסוב סביב מעמדו של אזרח ירדני, העותר מס' 2, שנכנס לישראל מירדן באשרה של הרשות הפלסטינית בשנת 2000 וביקש לקבל תושבות קבע באמצעות הליך איחוד משפחות עם אשתו, העותרת מס' 1, שהיא תושבת קבע ישראלית. הרשויות הישראליות דחו את הבקשה בנימוק של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) משנת 2005, המגביל איחוד משפחות של אזרחים ישראלים או תושבים עם בני זוג מתחת לגיל 35 תושבי השטחים הפלסטיניים. המחלוקת המרכזית היא האם העותר מס' 2 הוא תושב האזור, כהגדרתו בחוק. בית המשפט מוצא כי החלטת המשיב לדחות את הבקשה הייתה סבירה והתבססה על ראיות מנהליות מספיקות. הדיון הראשוני בעניינה של העותרת מס' 1, בו ציינה כי בעלה מתגורר ברמאללה, לצד חוסר יכולתו להוכיח מרכז חיים בישראל, הצדיקו את עמדת המשיב כי העותרת מס' 2 היא תושבת האזור. זאת ועוד, בית המשפט מדגיש את היקף ביקורתו המצומצם ואת סמכותו הרחבה של המשיב לקבוע תושבות. הסתירות בגרסאות העותרים לאירועים תומכות אף הן בהחלטת המשיב. יש לציין כי לעותר מס' 2 מעולם לא היה היתר שהייה חוקי בישראל, דבר המחליש עוד יותר את טענתו. בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת המשיב הייתה כדין ודוחה את העתירה, ומורה לעותרים לכסות את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.