עת"מ 644/08

תקציר

השופטת, יעל וילנר, פותחת בקבלת טענת המועצה כי יש לדחות את העתירה על הסף מחוסר סמכות עניינית, שכן ברור כי נושא העתירה נובע מעניין חוזי ולא מדיני מכרזים. לפיכך, ככל שהעתירה נוגעת לאכיפת ההסכם הנובע מהמכרז ולא למכרז עצמו, מדובר בתביעה אזרחית רגילה שאינה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. השופט ממשיך ומסביר כי סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים מתווה את סמכותו של בית המשפט לדון בהחלטות הנוגעות למכרזים. מאחר שהעתירה הנוכחית אינה עוסקת ב"ענייני מכרז" אלא בהסכם שנחתם בעקבות המכרז, אין היא בסמכותו של בית המשפט. מהות הסכסוך, בהיותה חוזית, אינה משתנה גם כאשר מדובר ברשות ציבורית, ולכן היא שייכת לבית משפט אזרחי. הגדרת מכרז, לפי המלומד ד"ר עומר דקל, תומכת בעמדה זו: מכרז הוא "הזמנה לתחרות מאורגנת לפני כריתת חוזה". לפיכך, דיני המכרזים עוסקים בהליך התחרות ובתוצאותיו, ולא באכיפת החוזה – האחרון הוא תביעה אזרחית. יתר על כן, הסעדים המבוקשים בעתירה – לפסול את החלטת המועצה שלא להאריך את ההסכם ולחייב את המועצה להאריכו – מצויים בסמכותו של בית משפט אזרחי ולא מנהלי. משקבע השופט היעדר סמכות עניינית, עובר השופט – שלא לצורך, כפי שמתברר – לדון לגופה של העתירה. הם קובעים כי לעותר, שי עופרים, אין מעמד חוקי לחייב את המועצה להאריך את ההסכם, שכן ההסכם קובע במפורש כי החלטה כזו נתונה לשיקול דעתה הבלעדי של המועצה. טענתו של עופרים כי המועצה פעלה באופן בלתי סביר אינה מבוססת, שכן המועצה פעלה בהתאם לתנאי ההסכם. השופטת דוחה גם את טענות עופרים בדבר התנהלות העבר וההסתמכות על פעולות המועצה, וקובעת כי על עופרים היה לדעת, על סמך ההסכם והתקשרויות קודמות, כי היעדר ההודעה פירושו שאין בכוונת המועצה להאריך את ההסכם. יתר על כן, השופט אינו מוצא כל סיבה לחייב את המועצה לקיים מכרז חדש, שכן עופרים לא הביא ראיות לכך שתנאי המכרז המקורי מנעו את פעולות המועצה. סיכומו של דבר, העתירה נדחית במלואה, והעותר חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.