ת"א 20934/01

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2000, תבע את הנתבעים - מבטחי הרכב - על נזקים שנגרמו כתוצאה מהפגיעה. בעוד הנתבעים הודו בחבותם, המחלוקת התמקדה בגובה הפיצוי המגיע להם. עברו הרפואי של התובע, לרבות מחלת שוירמן, ויחסי הגומלין בינה לבין נזקי התאונות, היוו גורם מפתח בקביעת הפיצוי הראוי. בית המשפט הכיר בנכותו של התובע שנבעה מהתאונה וממחלתו של שוירמן, והעריך אותה בשיעור של 2.5%. באשר להעסקה, בית הדין לא מצא קשר בין פיטורי התובע מחברת החשמל לבין מצבו הרפואי. עדותו של התובע בעניין זה הייתה סותרת, והוא לא הביא ראיות משכנעות לקשר סיבתי. זאת ועוד, התובע לא חיפש באופן אקטיבי עבודה במקצועו לאחר פיטוריו ובחר במקום זאת לעבוד אצל גיסו. בית המשפט קבע כי התובע לא חווה הפסד השתכרות כלשהו, ואף לא הוכיח במידה מספקת פגיעה עתידית בכושר ההשתכרות, מעבר לנכות שנקבעה. בגין כאב וסבל נפסקו לתובע 7,000 ₪. בית המשפט פסק גם לגבי נזקים אחרים, ומצא כי מרבית טענות התובע לא הוכחו. סך הפיצויים שנפסקו עמד על 32,000 ₪, כולל הוצאות משפט, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 13.4.05.