תמ"ש 6852/97

תקציר

בעקבות גירושין של התובע והנתבע, הוגשו במקביל שתי תביעות בנושא יחסי ממון. הראשונה הוגשה על ידי התובעת, בבקשה לחלוקה לא שוויונית של הנכסים המשותפים (2/3 לתובע ו-1/3 לנתבע), והשנייה הוגשה על ידי הנתבעת, בבקשה לחלוקה שווה. עוד ביקשה התובעת כי מועד יתרת המשאבים ייקבע למועד מוקדם יותר, וכי ינוכו חובות שונים מהנכסים המשותפים. הנתבעת ביקשה כי חלק מהנכסים, לרבות הזכות להפעלת מונית ורכב סוזוקי, לא ייכללו ביתרת הנכס, וכי מספר חובות ינוכו מחלקו של התובע. השופט קבע כי הנכסים המשותפים יחולקו שווה בשווה, שכן אין נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה לא שוויונית. השופטת אף קבעה את מועד איזון המשאבים כמועד הגירושין, ולא מועד מוקדם יותר כפי שביקשה התובעת, שכן החוק מחייב את מועד הגירושין אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות, שלא התקיימו במקרה זה. השופטת כללה את הזכות להפעיל מונית ורכב סוזוקי במאזן המשאבים, שכן הם אינם מוחרגים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, וערכיהם יתחלקו שווה בשווה בין הצדדים. באשר לחובות, קבעה השופטת כי רק החוב למס הכנסה ינוכה משווי נכסי היתרה, לאחר שיוכח סכומו. השופטת סירבה לנכות חובות אחרים שהוצעו על ידי הנתבע, שכן הם אישיים ופרטיים, ואין להם קשר לנכסים המשותפים. גם בקשת התובעת לנכות חובות אחרים נדחתה, שכן לא הובאו ראיות מספיקות. עוד קבעה השופטת כי בא כוח התובע ובא כוח הנתבע יבצעו את פסק הדין, ובשל התוצאות לא חויבו אף אחד מהצדדים בהוצאות.