ע"א 50577-03-18

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין קודם בעניין תביעת ביטוח של המשיב, יחיא הישאם, בעקבות תאונת עבודה בה נפגע בברכו הימנית. המערערת, הראל חברה לביטוח בע"מ, טענה כי יש לבסס את פסק הדין על פרשנות שונה לתנאי פוליסת הביטוח. באופן ספציפי, המחלוקת התמקדה כיצד לחשב תגמולי ביטוח בגין נכות חלקית של איבר הרשום בפוליסה, במקרה זה, הרגל. פוליסת הביטוח התוותה מנגנונים לחישוב ההטבות במקרים של נכות, לרבות נכות מוחלטת ולא מוחלטת. בפוליסה נקבע כי במקרה של אובדן מוחלט של רגל, תשלם המבטחת 40% מהסכום המבוטח. לגבי איברים שאינם רשומים, אחוזי הנכות ייקבעו על ידי מומחה רפואי. המערערת טענה כי מאחר שהברך היא חלק מהרגל, יש להתאים את הנכות בהתאם ולחשב אותה על פי אחוזי הפוליסה עבור הרגל. מנגד, המשיב טען כי הברך היא איבר נפרד ויש לפצות אותה על סמך הערכת המומחה ללא התאמה. פסק הדין הקודם צידד במשיב, אך בית המשפט המחוזי ערער על ההחלטה ופסק לטובת המערער. בפסק הדין הודגש כי פוליסות ביטוח כפופות לדיני פרשנות חוזים, ובמקרה זה נמצא כי פרשנותה של המערערת עולה בקנה אחד עם לשון הפוליסה והגיונה. כתוצאה מכך, הערעור התקבל, ופסק הדין הקודם בוטל. שיטת החישוב של חברת הביטוח, שהתבססה על תקנות הביטוח הלאומי, נמצאה ראויה, ותביעת המשיב הוכרעה בהתאם. זאת ועוד, בערעור לא נפסקו הוצאות, בהתחשב באינטרס העיקרי של המערערת לבסס פרשנות ברורה לפוליסה.