ע"א 2610/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, שהחזיק ב-70% מהון המניות בחברה, כנגד המערערים, שהחזיקו ב-30% הנותרים. המחלוקת נסבה על פרשנות תקנון החברה בנוגע לזכויות הצבעה באסיפות האסיפה הכללית. המערערים טענו כי לכל בעל מניות צריך להיות קול אחד, ללא קשר לאחוז המניות שלו, ואילו המשיב טען כי לכל מניה צריך להיות קול אחד. בית המשפט המחוזי צידד במשיב, והוביל את המערערים להגיש בקשה לעיכוב ביצוע, אשר נדחתה, מה שגרם למערערים לערער לערכאה גבוהה יותר. בית המשפט העליון, בפסק דינו, מתווה את הקריטריונים להצדקת עיכוב ביצוע, הכוללים את סיכויי הצלחת הערעור ואת מאזן הנוחות הנוטה לטובת המבקש. בית המשפט אמנם מקבל את העובדה שהערעור מעורר שאלה משפטית פרשנית חשובה ומכיר בטענת המערערים בדבר התנהלותה ההיסטורית של החברה, אך אינו משוכנע בסבירות הצלחת הערעור. גם תצהיר המשיב, המפרט את כוונות הצדדים בעת ניסוח התקנון, מטה את הכף לטובת המשיב. יתר על כן, בית המשפט לא שוכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערים. היא מכירה בכך שלמשיב, כבעל מניות הרוב, הזכות לקבל החלטות המחייבות את החברה וכי פוטנציאל הנזק שלו גדול לפחות כמו זה של המערערים. כן מצוינת התחייבותו של המשיב שלא למכור מניות ולא לקבל החלטות שיש בהן כדי לפגוע במערערים במסגרת הליך הערעור. טענותיהם הסותרות של המערערים והתחייבות המשיב לקיים את כללי השליטה מפחיתים את החשש מפני פגיעה אפשרית במערערים. בית המשפט מדגיש כי על המשיב ליהנות מפירות פסק הדין שניתן לטובתו, מה גם שהמערערים לא הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה עמם באופן מובהק. בנוסף, זכותם של המערערים לפנות לבית המשפט אם המשיב פועל שלא כדין או בניגוד לפסק הדין. הודעת החברה, שהוגשה לפני פרסום ההחלטה, מתקבלת, אך בית המשפט אינו נוקט כל פעולה בעניין, שכן היא אינה נחוצה לפסק הדין. בסופו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית, ומומלץ לצדדים להעלות בפני ועדת הערר כל טענה להוצאות.