ת"א 68507-03-19

תקציר

המבקשים ביקשו לתקן את תביעתם לפיצויי הפקעה הנוגעים למקרקעין במושב בית חירות, להוסיף תובעים חדשים ופירוט הפקעות נוספות. הטענה המקורית התייחסה להפקעות לצורך הרחבת כביש 2 מכוח צו הכרזה משנת 1964, ואילו התיקון ביקש לכלול הפקעות מכוח צו משנת 1995 ותכנית תשתית לאומית עדכנית יותר תל"א 31. עם זאת, הבקשה לתיקון הוגשה שנים לאחר אירועים אלה, והמשיבים התנגדו מכמה טעמים. הם טענו כי הוספת תובעים חדשים בגין הפקעות קודמות תיחסם על ידי חוק ההתיישנות, כי התיקון יסבך את התיק שלא לצורך, וכי לבית המשפט אין סמכות לדון בחלק מהתביעות הנוגעות לגובה הפיצויים. זאת ועוד, המשיבים הצביעו על כך שחלק מהמקרקעין המוזכרים בתיקון כלל לא הופקעו. המבקשים טענו כי התיקונים נחוצים לצורך משפט תקין והוגן, הנוגע לבירורים עובדתיים ותכנוניים דומים. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה ולא מצא הצדקה פרוצדורלית לשלב בין עילות התביעה השונות. בית המשפט קבע, כי הוספת תובעים חדשים בגין הפקעות קודמות תפגע במשיבים בשל תקופת ההתיישנות. בנוסף, נמצא כי התביעות מתייחסות להליכי הפקעה שונים ולרקע עובדתי שונה, וכי לבית המשפט אין סמכות לדון בחלק מתביעות הפיצויים. המבקשים חויבו לשאת בהוצאותיו של כל משיב, והתיק נקבע להמשך דיונים.