ת"א 49922-03-17

תקציר

התובע, איש חינוך העובד במרכז אמנה שריגים לטיפול באוטיסטים, תבע את מעסיקו (הנתבע מס' 1) ואת משרד החינוך של מדינת ישראל (הנתבע מס' 4) לאחר שנפגע בעבודה. לטענתו, הנתבעים כשלו במתן סביבת עבודה בטוחה והפרו את חובת הזהירות כלפיו. האירוע התרחש כאשר תלמיד דחף אותו במפתיע בזמן שהשגיח על תלמידים שהמתינו לאוטובוס. הייתה מחלוקת לגבי נסיבות התאונה ואחריות הצדדים. בית המשפט מצא כי בית הספר הפר את חובתו בכך שלא היה מספיק צוות נוכח במהלך פיזור התלמידים ולא דיווח למשרד החינוך על אירועי אלימות, אך לא מצא קשר סיבתי בין הרשלנות לבין נזקו של התובע מאחר והדחיפה הייתה בלתי צפויה. כמו כן, בית המשפט קבע כי משרד החינוך אינו אחראי למחסור בצוות או בתקנות בבית הספר. באשר לנזקים, קיבל בית המשפט את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט והעמיד את נכותו הרפואית של התובע על 10%. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא ניתן לקבוע את נכותו התפקודית של התובע ולאמוד את ראשי הנזק השונים, לרבות הפסדי שכר בעבר ובעתיד, אובדן הטבות פנסיה, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וניידות, סיוע לצד ג' וכאב וסבל, ופסק לתובע סך של 298,000 ₪. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא התרשלה באופן תורם וכי יש לנכות את דמי הביטוח הלאומי שקיבלה. בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובע חויב לשאת בהוצאותיה של הנתבעת מס' 2.