ע"ח 33157-10-17

תקציר

יש לדחות את הערעורים על החלטת בית משפט השלום לשחרר את משאית המשיבים, שנתפסה על ידי הרשויות בשל מעורבותה בעבירה סביבתית. תפיסת המשאית מוצדקת לפי סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) וסעיף 6(2) לחוק הגנת הסביבה. בעוד תפיסת המשאית משרתת תכלית מניעתית ועשויה להביא לחילוט עתידי שלה, צדק בית משפט השלום וקבע כי אמצעים חלופיים יכולים להשיג את אותן מטרות מבלי לגרום לפגיעה יתר בזכויות הקניין של המשיבים. בהתחשב בהיעדר עבירות דומות לאחרונה ובתפיסה הממושכת של המשאית, אין צורך בהמשך עיסוקה. תחת זאת, שחרורו בתנאים משתנים יכול להגן כראוי על האינטרס הציבורי. תנאים אלה כוללים פיקדון במזומן או בבנק בסך 33,333 ₪, התחייבות עצמית בסך 100,000 ₪, ערבות צד ג' באותו סכום, איסור השלכת המשאית, רישומה על שם המדינה וביטוח מקיף מול המדינה כמוטב. למרות שסכום הערבות העצמית בסך 20,000 ₪ נמוך מדי, סכום הפיקדון סביר בהתחשב בנסיבות. ערעורם הנגדי של המשיבים, המתמקד בתנאים הכספיים, מתקבל בחלקו, וסכומי ההתחייבות העצמית וערבות צד ג' גדלים. החלטה זו באה לאזן בין האינטרס הציבורי במניעת עבירות סביבתיות לבין זכות הקניין של המשיבים.