רמ"ש 23652-01-23

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת הנאשם לדחות את התיק על סמך ראיות משכנעות והערכות מהימנות. טענות הנתבע כי לא היה מודע לטענה, לדיון נוסף ולפסק הדין הופרכו על ידי ממצאי בית משפט קמא. הנאשם לא הצליח לשכנע את ערכאת הערעור להפוך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, שכן היא אישרה את הטענות העובדתיות ואת קביעות המהימנות של בית המשפט קמא. ערכאת הערעור הדגישה כי התערבות ערכאת ערעור בעניינים אלה היא נדירה ומתרחשת רק בנסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. בית הדין הדגיש גם את השיהוי הממושך של הנתבעת של 7 עד 8 שנים בתגובה לפסק הדין, אשר כשלעצמו הצדיק את הפיטורים. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת הנתבע כי לא היה מודע לפסק הדין, וציין כי אי ידיעתו לא הוכחה וכי השיהוי בתגובה היה בלתי סביר. מאחר שטענות הנתבע לא היו מוצדקות, נדחתה בקשת רשות הערעור. לבסוף, חויב הנאשם לשלם הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ לאוצר המדינה, למרות החלטת בית משפט קמא לוותר על הוצאות בשל גילו ומצבו הבריאותי. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.