בר"מ 4342/20

תקציר

נראה כי פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך משפטי מורכב על חלקת אדמה הממוקמת בטייבה, המכונה גוש 7842, חלקה 57. המבקשים, שהם ככל הנראה יחידים המבקשים להגן על זכויותיהם בקרקע, הגישו תחילה בקשה במעמד צד אחד לצו מניעה זמני שימנע מהמשיבים לשנות את המצב הקיים בקרקע. המשיבים, שנראה כי הם צדדים הטוענים גם לזכויות בקרקע, התחייבו להרוס כל בנייה בלתי מורשית אם יימצא כי היא נמצאת במקרקעי המבקשים ולא ניתן יהיה לפצות אותה במקום אחר. בעקבות זאת החליט בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה לבטל את צו המניעה. לאחר מכן הגישו המבקשים ערר ועתירה מנהלית על החלטת הוועדה המקומית להעניק למשיבים היתר בניה. עם זאת, בית המשפט לעניינים מנהליים הורה על ביטול הסעד הזמני והציע למבקשים למשוך את עתירתם, שכן המשיבים הסכימו לשתף פעולה בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה. נקבע כי טענות המבקשים בדבר היותו של ההיתר הקלה או שימוש חורג צריכות להישמע תחילה בפני ועדת הערר, בהתאם לפסיקה שנקבעה. לאחר מכן ניסו המבקשים לערער על החלטה זו, אך בקשת רשות הערעור נדחתה על ידי ערכאה גבוהה יותר. השופט קבע כי אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, בהתחשב בנכונותם של המשיבים לשתף פעולה ובעובדה שטענות המבקשים מתאימות יותר לוועדת הערר. מאחר שלא הוגשה תביעה שכנגד, לא נפסקו הוצאות. פסק דין זה, שניתן ביום 28.6.2020, מחזק למעשה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ומחזק את התפיסה כי יש לטפל בענייני המבקשים בערוצים המשפטיים המתאימים, קרי ועדת הערר. הסכמת המשיבים לשיתוף פעולה ואי הנוחות הפוטנציאלית שנגרמה כתוצאה מעצירת הבנייה תמכו אף הם בדחיית בקשת הערעור.