עב"ל 55853-07-14

תקציר

אישה שהסוכרת שלה החמירה לאחר אירוע בעבודה בשנת 2002 תבעה את המוסד לביטוח לאומי להכיר במצבה כפגיעה בעבודה. בתחילה נדחתה תביעתה, אך היא ערערה ובית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק לטובתה והורה לביטוח הלאומי לזמן אותה לוועדה רפואית לקביעת נכותה. לאחר מכן ביקשה הביטוח הלאומי לעכב את זימון הוועדה עד לתוצאות הערעור על החלטת בית הדין המחוזי. השופט נעתר לבקשת הביטוח הלאומי לאחר שהגיע למסקנה כי לערעור סיכויי הצלחה, שכן החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על תשתית עובדתית שנויה במחלוקת – הקשר בין מצבה הנפשי של האישה לבין שינוי אורח חייה. כמו כן, אי עיכוב הזימון עלול לבזבז כספי ציבור ולגרום נזק בלתי הפיך לביטוח הלאומי אם הערעור יתקבל. השופטת הדגישה את הצורך להקדים את הדיון בערעור, בהתחשב במועד האירוע ובזכויות הסוציאליות העומדות על הפרק, וההחלטה התקבלה בהיעדר הצדדים.