ת"א 39512-01-20

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לאחר שהתובע נפגע מרכב כהולך רגל בשנת 2019. לתובע נגרמו נכות זמנית בשיעור של 20% ו-10% בתחום האורתופדי ובתחום הנפשי, בהתאמה, ונכות נפשית לצמיתות בשיעור של 5%. השופטת מפרטת בהרחבה את הראיות הרפואיות וחוות דעת המומחים בנוגע למוגבלותו של התובע והשפעתן על תפקודו. השופט מדגיש את אופיין הסובייקטיבי של תלונותיו של התובע, ומוצא אותן כבלתי מאוששות בראיות רפואיות אובייקטיביות. למרות טענות התובע, בית המשפט אינו מקבל כי נכותו התפקודית גבוהה מהנכות הרפואית שנקבעה. השופטת מציינת היעדר ראיות לכך שהתאונה מנעה מהתובע לחזור לעבודה, וכי סביר יותר להניח כי הימנעותו מכך קשורה לתאונה קודמת בשנת 2013. לפיכך, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין אובדן הכנסות בעבר. בגין אובדן הכנסות עתידי פוסק בית המשפט לתובע 30,000 ₪, למרות חוות דעת המומחה כי התובע יכול לחזור לעבודה בקלות. הדבר מוצדק בשל גילו, מקצועו, פציעותיו וכושר השתכרותו הנמוך של התובע טרם התאונה. עוד פסקה השופטת לתובע 3,750 ש"ח בגין אובדן פנסיה וזכויות סוציאליות, 5,000 ש"ח בגין סיוע לצד ג', 2,000 ש"ח הוצאות ו-15,000 ש"ח בגין כאב וסבל, מה שמביא את סך הפיצוי ל-55,750 ש"ח. הנתבעים נדרשים לשלם סכום זה, בצירוף החזר של 715 ₪ ו-13% שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ, בתוך 30 יום.