ת"א 29305-08-11

תקציר

השופט דחה את תביעת הבנק נגד שלושה נתבעים, לאחר שמצא כי לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. הבנק טען כי הנאשמים היו מעורבים בתרמית להבריח את נכסיו של אדם בשם אבנר, שהיה חדל פירעון, באמצעות עסקת מכר פיקטיבית. עם זאת, השופט מצא כי הבנק לא הביא ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתו כי אבנר ואשתו ננה היו חדלי פירעון בעת המכירה, או כי המכירה עצמה לא הייתה לגיטימית. עוד ציינה השופטת כי דרישת הבנק לבטל את המכירה, שהתקיימה שנים קודם לכן, סבלה משיהוי ניכר, שהגדיל את נטל ההוכחה של הבנק. יתר על כן, השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענות אחרות של הבנק, לרבות כי הנתבעים המשיכו להתגורר בנכס, כי המכירה נעשתה ללא תמורה, וכי הרוכשת, ילנה, לא ידעה עובדות מהותיות כלשהן על העסקה. נהפוך הוא, השופט השתכנע כי מדובר במכירה אמיתית, כי ילנה רכשה את הקרקע בתום לב ובתמורה הולמת, וכי עורכי הדין הרבים שהיו מעורבים בעסקה, כמו גם רשויות המס, לא הוטעו. השופטת דחתה גם את בקשת הבנק לעכב את מתן פסק הדין כדי לאפשר לו להגיש הליכי חקירה נוספים, וקבעה כי אין בהם כדי לשנות את ההחלטה, במיוחד לאור העובדה שהם לא הצביעו על חוב כלשהו של אבנר וננה לבנק בעת המכירה. לבסוף, השופטת מתחה ביקורת על התנהלות הבנק לאורך כל התביעה, וציינה כי היא גרמה להוצאות מיותרות לנתבעים ולעיכובים משמעותיים, והגישה בקשות סרק רבות. הבנק חויב לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורכי הדין, והשופט הדגיש את זכות הערעור לבית המשפט העליון.