ת"א 5339-02-13

תקציר

הפרשה נסובה סביב עסקת נדל"ן לכאורה שבה היו מעורבים ראש המנוח ורינאווי ז"ל. התובעת, שייצגה את רינאווי ז"ל, טענה כי בין הצדדים נכרת הסכם מכר, לפיו הועברו כארבעה דונם מרוש לרינאווי. אלא שהנתבעת, שייצגה את עזבונו של רושרוש ז"ל, חלקה על הטענה וטענה כי החתימה על הסכם המכר זויפה. השופט הסכים עם הנתבעים, תוך שהוא מצטט ראיות גרפולוגיות ועדויות של עדים מומחים שהסיקו כי החתימה אכן זויפה. יתר על כן, השופטת הצביעה על סתירות בנרטיב של התובעת ובעדויות של עדים אחרים, מה שמעלה ספקות לגבי אמינות גרסת התובע לאירועים. בנוסף, השופט ציין כי הסכם המכר הנטען נעדר פרטים מהותיים ומתוארך שנתיים לאחר העסקה הנטענת, כך שלא סביר שהוא אותנטי. השופט בחן ביסודיות את הראיות שהוצגו וקבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה, שהוא דרישה בתיקים אזרחיים. היעדר מסמך בכתב, יחד עם נזק ראייתי עקב שיהוי הזמן המשמעותי, פעלו נגד התובע. השופט מצא חשד כי העסקה לא הושלמה במהלך חייהם של רוש או רינאוי וכי היה חסר תיעוד בנוגע לתשלומים. גם טענת התובע כי רינאוי החזיק בקרקע לאחר העסקה הנטענת נחקרה, שכן היא סותרת עדויות אחרות. תצהירים שהגישו הצדדים, חלקם של עדים שנפטרו, לא התקבלו כראיה, שכן השופט הפעיל שיקול דעת בשל אי זמינותם של העדים לחקירה נגדית. לסיכום, קבעה השופטת כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת קיומה של עסקת מקרקעין בין רוש לרינאוי, ולכן התביעה נדחתה. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪, בצירוף הוצאות הבקשה לצו מניעה בסך 10,000 ₪. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ויש לאכוף אותה בהתאם.