בש"פ 5105/20

תקציר

בפסק דין מפורט בחן בית המשפט האם יש לקיים דיונים בצווי חיפוש במחשבים ובטלפונים חכמים במעמד צד אחד או בנוכחות שני הצדדים, והתייחס לזכות לערער על החלטות אלה. השופט י' אלרון טען כי דיונים צריכים בדרך כלל לערב את שני הצדדים כדי להגן על הפרטיות, ולאפשר לאנשים לערער על חיפושים אלא אם קיים סיכון לשיבוש חקירה. השופט נ' הנדל חלק על כך, והדגיש אתגרים פרוצדורליים, משפטיים וחקירתיים. הוא ציין פרקטיקות ארוכות שנים של שימועים במעמד צד אחד, והדגיש את האינטרס הציבורי בחקירות יעילות שעלולות להיות מסוכנות על ידי עירוב שני הצדדים. ההחלטה דנה גם בשאלה האם ניתן לערער על החלטות בנוגע לצווי חיפוש. השופט אלרון ראה בכך פסקי דין בעלי זכות ערעור, תוך ציון ההליך ההוגן והחדירה הייחודית לפרטיות הכרוכה בחיפוש במכשירים דיגיטליים. השופט הנדל התנגד לכך, בטענה שהדבר יאריך הליכים וישבש חקירות, שכן ההקשר והמטרה החקיקתית מצביעים על עמדה שלילית בערעורים. הוא הדגיש שמירה על יעילות פרוצדורלית בחקירות פליליות. השופטת א' ברון תמכה בהנדל, הכירה בחשיבותה של הפרטיות אך אישרה כי התאמות חקיקתיות יתאימו יותר לאיזון בין צורכי החקירה לבין ההגנה על הפרטיות. בסופו של דבר, קבע בית המשפט, בדעת השופט הנדל, כי יש להותיר את ההליכים הקיימים במעמד צד אחד, ולא קיימת זכות אוטומטית לערער על צווים כאלה ללא הוראת חקיקה מפורשת.