תפ"ח 4869-04-08

תקציר

גזר הדין זיכה את הנאשם מאשמת ביצוע עבירות מין בבנו הקטין בתל אביב בשנת 2000, מחמת ספק סביר. עם זאת, הנאשם הורשע בביצוע עבירות מין בבנו בלוד בשנת 2001, לרבות מעשים מגונים בבן משפחה קטין. השופט קבע כי עדותה של המתלוננת הייתה כנה וכואבת, ביטאה רגשות אמביוולנטיים כלפי הנאשם וניסתה לדייק בפרטים. עדותה של המתלוננת, שהייתה עקבית ואמינה, קיבלה חיזוק מנסיבות המעשה, מצבה הנפשי של המתלוננת והראיות החיצוניות. השופט קבע כי הנאשם ביצע את המעשים לשם גירוי מיני, וכי המעשים שבוצעו בלוד מהווים ניסיון לביצוע מעשה סדום. השופט מנחם פינקלשטיין חלק חלקית על כך, וסבר כי קיים ספק סביר אם הנאשם התכוון לבצע מעשי סדום או מעשה מגונה בלוד בשנת 2001. באשר למעשים שבוצעו בתל אביב בשנת 2000, סבר פינקלשטיין כי קיים ספק אם למעשיו של הנאשם הייתה כוונה מינית, ולכן יש לזכות את הנאשם. השופט עופר גרוסקופף היה בדעת מיעוט, וסבר כי אין די בראיות כדי לבסס את האישומים מעבר לספק סביר, וכי ההרשעה תלויה אך ורק בעדותו של המתלונן, שאינה עקבית וכוללת פרשנות לאירועים, המובילה לספק סביר.