ע"א 13023-02-09

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתיק פיתוח נכסים, הכרוך בהליך חוזי דו-שלבי. על פי חוזים אלה, החלקה עוברת תחילה לחזקת היזם לצורך פיתוחה בלבד, ורק לאחר השלמת עבודות הפיתוח לשביעות רצונו של מינהל מקרקעי ישראל, נחתם חוזה חכירה. הסוגיה המרכזית העומדת על הפרק היא קביעת מעמדו של היזם בתקופת הפיתוח והאם הוא נחשב לחוכר, דבר שיחייב אותו לשלם היטל השבחה לוועדה המקומית. בית המשפט קבע כי מעמדו של היזם בשלב זה הוא של "חברת בת מורשית" ולא של חוכר לדורות, כפי שנקבע בחוזה. לפיכך, הם אינם חייבים בתשלום היטל השבחה. מסקנה זו נתמכת גם בפסקי דין קודמים של בית המשפט העליון, ובראשם בעניין קנית, שבו היו הסדרים חוזיים דומים ופסק אף הוא נגד הטלת ההיטל. פסק הדין במקרה הנוכחי מחזק תקדים זה, ומדגיש כי חובת היזם בתשלום מיסים, לרבות היטל השבחה, היא עניין חוזי בין היזם לבין רמ"י, ואינה ניתנת להטלת צד שלישי. למרות שהכיר ב"עיוות המס" הפוטנציאלי הנובע מפסק דין זה, בית המשפט גורס כי מעמדו המשפטי של היזם כחברת בת מורשית קובע את אי אחריותו. בנוסף, בית המשפט דוחה את הערעור ומורה למערערת לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.