ע"א 57/73

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את תביעות המערערים לפיצוי מוגדל בגין חלקות הקרקע שלהם שהופקעו על ידי המדינה לצרכי ציבור. החלקות המדוברות מצויות בהר הצופים, והמערערים טענו כי יש לחשב את הפיצוי על בסיס שווי השוק של הקרקע בעת ההפקעה בפועל או לחילופין, מועד הגשת הבקשות לקביעת פיצויים לבית המשפט. המדינה ביקשה להיצמד למועד ההפקעה הרשמי שפורסם ברשומות, כאמור בפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור). בית המשפט העליון קבע, כי מועד זה, כפי שנקבע בפקודה, הוא הגורם הקובע להערכת הפיצויים, וכל תביעה לפיצויים נוספים עקב הפרת חובה חקוקה מצד המדינה, הנובעת מאי הודעה אישית לבעלי הקרקע על ההפקעה, צריכה להיות מוגבלת לירידת ערך הכסף לפי מדד המחירים לצרכן, ולא עליית ערך הקרקע. זאת, בהמשך לפסיקה קודמת בנושא, אותה ביקשו השופטים לברר ובהיבטים מסוימים אף לבחון אותה מחדש. עוד הדגישו השופטים כי כל שינוי בחקיקה הקיימת, הגורם עוול לבעלי הקרקעות, צריך להיות מטופל על ידי המחוקק. לפיכך, הערעורים נדחו.