ע"א 3652/22

תקציר

המשיב ביקש מבית המשפט לדחות את הערעור, בטענה כי הוא מבוסס על טעויות שנעשו על ידי התובע ויש לבררו בבית הדין לערעורים. המשיב הוסיף וציין כי ההחלטות שהתקבלו ביום 6.3.2022 התבססו על ראיות וטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים, כאשר המשיב הדגיש כי לא הגיעו למסקנות לגבי גרסאות הצדדים. עוד טען המשיב כי התבטאויותיה המפורסמות של המערערת, לרבות אלה הנוגעות למצבה הנפשי, עלולות לפגוע בשמה הטוב. בנוסף, ציין המשיב כי השופט הודיע על פרישתו וכי התיק יוכן לדיון בחומר הראיות, שלאחריו יועבר להרכב אחר. המשיב טען, כי טענות המערער בדבר התנהלות הפאנל הובאו באיחור ולא היוו עילה לפסילה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערער למתן רשות ערעור על ההחלטות שניתנו בחודש מרץ. נפסק כי החלטת המשיב התבססה על מאזן נוחות מהותי וכי טענות המערער לפסילה כבר הוכרעו. בית המשפט ציין כי יש להעלות את הטענות בהליכי ערעור ולא בהליכי פסילה. לאחר שבחן את טענות הצדדים, הגיע השופט למסקנה כי לא התקיימו נסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים ועל כן יש לדחות את הערעור. השופטת הדגישה כי חלק ניכר מטענות המערער התמקדו בתוכן ובנימוקי החלטות מרץ, שלא היו ניתנות לערעור שכן המערערת לא ביקשה לשנות לגופן של ההחלטות בהליכי הפסילה. עוד מצא השופט כי דברי הפאנל, שלטענת המערער הוכיחו משוא פנים, לא עוררו חשש למשוא פנים, במיוחד בהתחשב בהקשר שבו נאמרו. השופט ציין כי ההרכב הדגיש כי דבריהם מבוססים על המידע העומד לרשותם בשלב הנוכחי של ההליך וכי דיון מלא עשוי להוביל למסקנה שונה. השופטת הוסיפה כי ניתן היה לנסח חלק מניסוחי המשיב בזהירות רבה יותר, אך לאור בקשת המערער לשימוע פומבי, המונח "שיימינג" והתבטאויות אחרות של המשיב אינן מהוות עילה לפסילה. לסיכום, דחתה השופטת את הערעור וקבעה כי בנסיבות העניין לא יינתן צו להוצאות.