ע"א 232/85

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור בתיק אימוץ מורכב של קטינה, שהוכרזה תחילה כניתנת לאימוץ על ידי בית המשפט המחוזי בשל חוסר יכולתם של הוריה להעניק טיפול הולם. החוק מכיר בזכויות החוקתיות של ההורים הטבעיים ומגן על התא המשפחתי, ודורש יותר מרווחתו של הילד כדי להצדיק התערבות של המדינה. אימוץ מנתק לצמיתות את הקשרים המשפטיים בין ההורים הטבעיים לילדם, והופך את טובת הילד למכרעת במהלך ההליכים. חוק אימוץ ילדים מאפשר הכרזה על כשירות לאימוץ גם ללא הסכמת ההורים אם מתקיימים תנאים מסוימים, כגון אי מסוגלות הורית בשל התנהגות או נסיבות, ללא שיפור נראה לעין. במקרה זה, שני ההורים הפגינו חוסר יציבות משמעותי וחוסר יכולת לטפל בילד, מה שגרם לבית המשפט לאשר את כשירותה לאימוץ כטובתה. למרות ההכרה בקושי הנפשי שבניתוק זכויות הוריות, בית המשפט התמקד בצורך של הילדה ביציבות, והדגיש את רווחתה במשפחת האומנה הנוכחית שלה על פני סיכוייה הלא ברורים עם הוריה הביולוגיים. בית המשפט שיבח את שירותי הרווחה על גילוי הסבלנות והאחריות והדגיש את הצורך בערעור מזורז במקרים רגישים שכאלה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ואישר את ההחלטה לשים את טובת הילד בראש סדר העדיפויות, תוך הבטחת יציבותו והתפתחותו התקינה.