בג"צ 5376/16

תקציר

בית המשפט בחן עתירה ייחודית שבה הסעד המבוקש היה לשר הביטחון לאכוף הריסה או אטימה של בתים לפי סעיף 119, בניגוד לעתירות רגילות שמטרתן לאסור פעולות כאלה בשל הפרת זכויות אדם. העותרים טענו כי הדבר נדרש בשל פגמים בפסק הדין והשלכות על זכויות המיעוט הערבי. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה בעיקר בשל שיהוי, תוך בחינת תקדימים ועקרונות משפטיים הקשורים לסעיף 119, הידוע בתכליתו המרתיעה ולא העונשית. בפסק הדין הודגש כי בעוד שניתן להחיל את התקנה כדי להרתיע טרור מכל קבוצה, השימוש בה חייב להיות מידתי, ספציפי למקרה ובדרך כלל כנגד איומים חמורים. בית המשפט הכיר במורכבות המוסרית והמשפטית של שימוש באמצעים כאלה והדגיש את חשיבותה של אכיפה בזמן לצורך הרתעה. הדו"ח גם הדגיש את מדיניות המדינה השונה כלפי הטרור הפלסטיני והיהודי, וציין את חוסר הרצון להשתמש בסעיף 119 נגד הטרור האחרון בשל גורמים כמו רמות תמיכה והיקף טרור. בסופו של דבר, בעוד שבית המשפט הכיר בחומרת הרצח המעורב, הוא מצא כי השיהוי הניכר ושיקולי המדיניות אינם מספיקים כדי להצדיק התערבות על פי התקנה, המשקפים מחויבות לצדק, מידתיות ואכיפה לא מפלה העולים בקנה אחד עם עקרונות מוסריים אוניברסליים.