ע"נ 34211-07-20

תקציר

הערעור מתייחס לבקשה לעיון חוזר בהחלטה שהתקבלה לפי סעיף 35(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) בדבר הכרתו של המערער כנכה הזכאי להטבות. הטענה הראשונית נבעה משני אירועים: תאונת דרכים בשנת 1980 במהלך שירותו הצבאי של המערער ותקרית אימון גז בשנת 1981 בעת שירות המילואים שלו. בקשתו של המערער להכרה התקבלה בחלקה, הוא קיבל טובות הנאה הקשורות לאירוע תרגיל הגז אך נדחה בגין תאונת הדרכים בעילה של התנהגות רעה חמורה. הערעור הנוכחי הוא על דחיית בקשתו האחרונה של המערער לעיון נוסף, שלטענת המשיב לא הציגה כל ראיה חדשה. מסמכי הערעור הארוכים והלא מאורגנים של המערער הפכו את ההליך למאתגר. המערער ביקש להגיש שלוש ראיות: חוות דעת של ד"ר לני המאבחנת את המערער עם מצב נפשי שנגרם עקב שירותו הצבאי, תצהיר מטעם המערער על תאונת הדרכים ושינוי תקדים משפטי בכל הנוגע להגדרת התנהגות רעה חמורה. בית המשפט מצא כי אף אחת מהראיות הללו אינה יכולה להיחשב חדשה. חוות דעתו של ד"ר לני והתצהיר נשקלו שתיהן בעבר על ידי המשיב בהחלטה משנת 2012, וניסיונה של המערערת להגישם מחדש באמצעות בקשות עיון חוזרות היה ניסיון פסול לעקוף את החוק. זאת ועוד, תוכנו של התצהיר היה ידוע למערער והיה עליו להציגו במהלך התביעה הראשונית, ומשכך לא היווה ראיה חדשה. באשר לשינוי התקדים המשפטי, ציין בית המשפט כי המקרים עליהם הצביע המערער הוכרעו לפני תביעתו הראשונית ולכן אינם יכולים להיחשב כחדשים. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת המשיב לדחות את בקשתו האחרונה של המערער לעיון חוזר היא סבירה ודחה את הערעור. עם זאת, בית המשפט הקל עמו ולא פסק הוצאות למשיב בהתחשב בנסיבותיו של המערער.