ע"מ 5401-05-20

תקציר

בית המשפט החליט שלא לקיים דיון מקדמי בסוגיית ההתיישנות בנפרד מהערעור העיקרי. החלטה זו מבוססת על שני טעמים מרכזיים. ראשית, בירור טענת ההתיישנות חופף במידה רבה לדיון העובדתי בערעור העיקרי, והבהרת הערעורים עשויה להשפיע גם על טענת ההתיישנות. שנית, דיון מקדמי בטענת ההתיישנות לא יביא לסיום ההליך כולו, שכן גם רכיבים אחרים של הצווים שנויים במחלוקת. לכן, פיצול הדיון לדיונים נפרדים יאריך את התהליך שלא לצורך. תחת זאת, מערכת המשפט קבעה כי בירור הערעורים עצמם יהיה כרוך גם בבחינת הנסיבות הסובבות את טענת ההתיישנות, ולפיכך הדיון המקדמי מיותר ואינו יעיל. החלטה זו עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות במקרים דומים, המדגישות כי טענות המחייבות בירור עובדתי חופף, יש לשמוע יחד עם ההליך העיקרי. בקשת המערערים לדיון מקדמי בטענת ההתיישנות נדחית אפוא, והם נדרשים לכסות את הוצאות המשיב בקשר לבקשה זו. השופט גם מעודד את הצדדים לשקול הגעה להסכמות על חלק או כל המחלוקות כדי לחסוך עלויות ומשאבים.