ע"פ 72195/05

תקציר

הכרעת הדין דנה בזיהויו של המערער כמבצע העבירה, והאם היו די ראיות לביסוס זאת. בעלה של הנפגעת זיהה את המערער כמבצע האירוע עצמו, וזיהוי זה היה אינסטינקטיבי, ספונטני ומיידי. למרות שהיו סתירות מסוימות בגרסאות האירועים שנמסרו על ידי הקורבן ובעלה, בית המשפט מצא כי אלה היו חסרות משמעות ולא מהותיות, במיוחד בהתחשב באופי הדינמי והמהיר של האירוע. בית המשפט שקל ודחה גם את הגנת האליבי של המערער, בקובעו כי עדויות עדי המערער אינן ממקמות אותו באופן חד-משמעי במקום אחר בעת ביצוע העבירה. הכרעת הדין בוחנת אף היא את חקירת המשטרה ומוצאת כי לא נפלו מחדלים משמעותיים שיש בהם כדי לשלול מהמערער הגנה ראויה. עוד היא בוחנת את היסוד הנפשי של העבירה וקובעת כי המערער פעל בפזיזות ובאדישות ובקלות דעת כלפי תוצאות מעשיו. לפיכך, הערעור על ההרשעה נדחה. בהתייחסו לעונש, בית המשפט מכיר בעברו הקודם של המערער, בשיקומו המוצלח לאחרונה ובנסיבות העבירה, שלא כללה כוונה ספציפית לפגוע. בית המשפט מדגיש את הצורך בהתנהגות קפדנית ונאותה במקומות ציבוריים ומוצא כי העונש שהטיל בית משפט קמא – שישה חודשי מאסר, עבודות שירות ופיצוי לנפגע – מאוזן ואין להתערב בו. השופט צ' המר והשופט י' שבח מסכימים עם פסק דין זה.