ע"פ 2642/10

תקציר

הערעור הוא על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז שהרשיע את המערער בשוד ובנשיאת נשק. העובדות הן שאקדחו של מאבטח נגנב באיומי סכין, והמערער נעצר זמן קצר לאחר מכן והודה בעבירה בעת שהיה במשמורת המשטרה. עיקר הטענות בערעור הן כי יש לפסול את הראיה ששימשה נגד המערער משום שהושגה תוך פגיעה בזכויותיו, קרי זכות השתיקה וזכות ההיוועצות. עוד טוען המערער כי יש לבטל את הכרעת הדין משום שקיים ספק סביר באשמתו, שכן אין די בראיות נגדו כדי להרשיעו. הערעור מערער גם על חומרת העונש. המשיב טוען מנגד, כי יש לדחות את הערעור, שכן הראיות היו קבילות ויש ראיות רבות לאשמתו של המערער מעבר לספק סביר. זאת ועוד, המשיב מצדיק את גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בטענה כי הוא עולה בקנה אחד עם אמות מידה מקובלות. השופט ס' ג'ובראן, לאחר עיון בהכרעת הדין ובטיעוני הצדדים, מגיע למסקנה כי הרשעתו של המערער מוצדקת. ראשית, באשר לקבילות הראיות, קובע השופט ג'ובראן כי אמנם היו אי סדרים באופן קבלת חלק מהראיות, קרי הודעותיו של המערער במשטרה, אך אי סדרים אלה אינם מצדיקים פסילת הראיות, שכן הדבר ממילא לא יועיל למערער, נוכח יתר הראיות החזקות נגדו. לגופו של עניין, מציינת השופטת כי נודע למערער על זכותו לעורך דין, אך בחרה שלא לממש זכות זו. אשר למהימנות הראיות, מסכים השופט עם בית המשפט המחוזי כי די בהודאתו של המערער בעבירה, בצירוף ראיות מאששות נוספות, כדי להרשיעו. השופט מפרט את הדברים שאמר המערער למודיע, אשר במצטבר מהווים הודאה. השופט בוחן גם את משקלה של הודאה זו ומוצא אותה כנה, ומגובה בראיות חיצוניות, לרבות ידיעתו של המערער על פרטים על העבירה שלא פורסמו. השופט ג'ובראן מתייחס גם לטענת המערער כי קיים ספק סביר באשמתו משום שייתכן שאדם אחר ביצע את העבירה, אך שולל אפשרות זו מחוסר ראיות. השופט מוסיף ומעיר כי מקום מגוריו של המערער בסמוך לזירת הפשע אינו מספק ראיות מספיקות הקושרות אותו לביצוע העבירה, וכי לא היה מקום ליתן משקל לקביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה. לבסוף, בסוגיית גזר הדין, מסכים השופט עם גזר דינו של בית המשפט המחוזי של שש שנות מאסר, ומציין את חומרת העבירה והשפעתה על הקורבן. השופט מביע תקווה כי המערער יעבור שיקום של ממש במהלך ריצוי עונשו. השופט מ' נאור והשופטת א' ארבל מסכימים עם דעתו של השופט ג'ובראן, והערעור נדחה.