סע"ש 21733-05-18

תקציר

במקרה הנדון, השאלה העיקרית הייתה האם הסכם קיבוצי בענף חל על יחסי העבודה בין התובעת לבין הנתבעים, ומשפיע על הזכאות לגמול שעות נוספות וימי מנוחה. הנתבעים טענו כי תשלומי הפרמיה מכסים זכאויות אלה. בית הדין בחן מספר גורמים, בהם רציפות תעסוקתית, התיישנות ודוחות נוכחות, ובסופו של דבר צידד בנאשמים בשל עדויות עקביות ומהימנות. נקבע כי ההסכם הענפי אכן חל שכן הנתבעים היו חברים בארגון המעסיקים הרלוונטי. בית הדין מצא כי טענות התובע בדבר זכאות לתשלומים נוספים, קצבאות ותק וקצבאות מסוימות היו ברובן בלתי מבוססות ומוגזמות. טעויות נרשמו בחישובי התובעת בנוגע לפערי שכר וקצבאות. בית הדין קבע כי הנתבעים מילאו התחייבויות חוזיות הנוגעות לשכר והטבות על פי ההסכם הענפי, וכל פערי תשלום הפרמיה היו מזעריים. כמו כן, הוטל על התובע להחזיר את דמי המחלה שהתקבלו בעת שכבר הועסק במקום אחר. בנוסף, בית הדין קבע כי בשל פגמים פרוצדורליים בהליך הפיטורין, התובעת זכאית לפיצוי בגין פגמים בפיטורים. למרות זאת, רוב טענות התובע הופרכו, מה שהוביל לפסיקת פיצוי סמלי וללא הוצאות כנגד הנתבעים; למעשה, חויב התובע בתשלום שכר טרחת הנתבעים בשל גישת ההתדיינות המכבידה. לשני הצדדים ניתנה זכות ערעור.