ע"א 247/88

תקציר

פסק הדין המדובר סובב סביב מערכת יחסים עסקית מורכבת וסכסוכים משפטיים שבאו בעקבותיה. בעיקרו של דבר, עניינה של התביעה בשותפות בין המערערים אופקים נסיעות ותיירות בע"מ, אלברט לוי ובת-שבע לוי, לבין המשיבים פוליקליניק שירותי בריאות בע"מ ומנהלה, דב קלווין. במסגרת שותפות זו העמידו המערערים הלוואות וערבויות למרפאה. נחתמו שני חוזים רלוונטיים. בחוזה א' נקבע כי פוליקליניק תפרע את חובותיה ותתחייב לשעבד את דירתה של אשתו של דב קלווין, תמרה קלווין, כדי להבטיח את החוב. דב קלווין היה אמור לחתום על ייפוי כוח מטעמה של תמרה, והוא עשה זאת בשם בא כוח המערערים, עו"ד בן מנחם. עם זאת, רישום שעבוד על דירתה של תמרה נדחה על ידי רשם המקרקעין מסיבות טכניות. חוזה ב', שנחתם מאוחר יותר, התווה סכומי פירעון ספציפיים ושיטות פירעון, אך לא הזכיר את חוזה א'. לאחר מכן, תמרה קלווין ביטלה את ייפוי הכוח שנתנה לבעלה, בנימוק של שימוש לרעה. השאלה המשפטית העיקרית נסובה סביב תוקפו של ייפוי הכוח והאם ניתן לבטלו באופן חד צדדי. בית המשפט קבע כי ייפוי הכוח שנתנה תמרה לדב הוא אישור רגיל ולא בלתי חוזר, ולכן עומדת לה הזכות לבטלו באופן חד צדדי, וכך עשתה. בית המשפט הסתמך על סעיף 14 לחוק שליחים, המאפשר ביטול חד צדדי אלא אם כן ייפוי הכוח ניתן כדי להבטיח את זכותו של אחר. בית המשפט קבע כי ייפוי הכוח במקרה זה אינו בלתי חוזר שכן הוא לא ניתן להבטחת זכויות קיימות, ושני הצדדים לא הסכימו כי הוא יבטיח אינטרסים עתידיים. כתוצאה מכך, לדב קלווין לא הייתה עוד סמכות לרשום שעבוד על דירתה של תמרה. לפיכך, נדחה הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה את טענת האכיפה של המערערים. המערערים חויבו לשאת בהוצאותיה של המשיבה תמרה קלווין, בסך 5,000 ש"ח.