ע"א 3687/20

תקציר

בית המשפט קיבל החלטה לדחות את הערעור, ואישר את פסק דינו של בית משפט קמא לאחר עיון מקיף בטיעונים בכתב ובעל פה שהוצגו על ידי הצדדים. בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שהוחלפה בתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, לא מצאו השופטים בסיס להפוך את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי. המערערים טענו כי ההיטל לפי סעיף 45(א) לחוק ההבראה הועבר כלכלית לעובדים זרים, ובכך למעשה הפחית את שכרם וגרם לאפליה לעומת עובדים ישראלים, תוך הפרה לכאורה של סעיף 25.1 לאמנת המס. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערערים לא שילמו את ההיטל בתקופה הרלוונטית, ובכך ביטל את טענתם להפחתת שכר. קבלת טענתם תביא לעשיית עושר ולא במשפט, שכן המערערים גבו בפועל את ההיטל מעובדים זרים, בניגוד לסעיף 45(ב) לחוק ההבראה האוסר על ניכוי כאמור. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענתם החלופית של המערערים כי ההיטל סותר את סעיף 25.3 לאמנת המס, שכן סעיף זה רק מונע קצבאות ניכוי בלתי שוויוניות בין עובדים מקומיים לזרים. הטענה לאכיפה בררנית מצד רשות המסים נדחתה כחסרת בסיס. גם בקשתה של לו-באן להפחית את השומה לפי סעיף 44(א)(5) נדחתה בשל היעדר ראיות מבססות ואי בירור פרטי ההסכמה המוצעים מול רשות המסים. כמו כן, נדחתה עתירתם של דקל וצ.ג.י להפחתת קנסות וריבית, לאור התקדים שנקבע בעניין בוכריס. משכך, נדחו הערעורים, והמערערים חויבו לשאת בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין בסך 70,000 ₪, שהתחלקו ביניהם שווה בשווה. פסק הדין הוסכם על ידי הנשיאה א' חיות והשופטת י' וילנר וניתן על ידי השופט ר' רונן ביום 30.10.2022.