ת"פ 25747-05-20

תקציר

בית המשפט יבחן טענות לראיות שהושגו שלא כדין במסגרת הליך הצגת הראיות במשפט העיקרי ויחליט על קבילותן יחד עם הכרעת הדין הסופית, במקום לקיים משפט מינורי נפרד. הדברים נכונים לגבי הבקשה הנוכחית, המבוססת הן על סעיף 12 לפקודת הראיות והן על דוקטרינת הפסילה השיפוטית. עיקר טענותיו של הנאשם עוסקות בהפרות לכאורה של זכותו להליך הוגן במהלך חקירתו. בית המשפט קבע כי יש לבחון טענות אלה ביחס למכלול הראיות שהוצגו בתיק, מה שהופך משפט נפרד למיותר ואולי אף לבלתי מועיל. גישה זו נמנעת מעיכוב המשפט – במיוחד כאשר עניינה של התביעה כמעט גמור – ואינה פוגעת בזכויות הנאשם. מאחר שהטענות לפסילה שיפוטית שולטות בבקשה והן יחסיות באופיין, חקירתן לצד ראיות אחרות היא מעשית ויעילה יותר. עוד ציין בית המשפט כי הנאשם לא ביקש משפט נפרד בנימוק של שמירה על זכות השתיקה. לפיכך, הבקשה למשפט מינורי נדחית, והראיות הנדונות יוכרעו במסגרת פסק הדין הסופי.